ארכיון קטגוריה: חברה ומדינה

טפשת מיזוגנית

הוא לא יודע שהוא כזה.הוא באמת מאמין שהוא פתוח ושוויוני, אוהב ומכבד נשים.
כשהן אומרות דברי טעם, הוא מקבל את זה בלי בעיה.

אבל בין אנשים קורה לפעמים שאיש א' אומר משהו שאיש ב' לא מבין, או לא מבין מיד. קורה.
יכול להיות שאיש ב' ישאל, או יתאמץ טיפה להבין, או ימשיך לא להבין. יכול גם להיות שהוא יניח שאין מה להבין, שאיש א' מדבר שטויות. גם זה קורה.

וזה מה שקורה למיזוגן הסמוי.
כשאומרים לו משהו פשוט, משהו שקל לו לקלוט – הוא מבין, מקבל, מכבד.
אבל אם הדברים דורשים קצת מאמץ מחשבתי, והם באים מאישה – פתאום הוא לוקה בטפשת מיזוגנית שלא מאפשרת לו להבין את דבריה, והם נשמעים לו כמו שטויות.

התופעה הזו מציבה חסם על הנשים שעובדות עם המיזוגן הסמוי: הן לא יכולות לקדם משהו שהוא לא מבין בקלות.
כפועל יוצא, הן לא יכולות לקדם שום דבר חדשני, פורץ דרך, או סתם חכם.
כך נוצר מעגל קסמים שבו המיזוגן הסמוי מתחזק בתחושתו האינטואיטיבית שלנשים אין רעיונות חדשניים, יוזמות פורצות דרך, או חוכמה. ומאחר שאינטואיטיבית הוא מצפה שדברים כאלה לא יבואו מנשים, הוא לא מסוגל למאמץ המוחי הדרוש כדי לזהות את המקרים שמופיע מולו רעיון שמצריך מחשבה – מאישה.

זו לא אשמתו, זה מעגל משוב המחזק את עצמו.
הוא אפילו לא יודע שהוא כזה.
ואתן יודעות מה, גם לנשים זה יכול לקרות.

איך אפשר לדעת אם יש לי טפשת מיזוגנית?
תעשו רשימה של רעיונות חדשניים, תובנות עמוקות, אמיתות משנות חיים. דברים חכמים ששמעתם בזמן האחרון, או שצברתם במהלך החיים.
אחרי שרשמתם, נסו לחשוב מאיפה הגיעו אליכם הרעיונות האלה.
אם חלק מהרעיונות האלה הגיעו מנשים – אתם בריאים.
אם לא, אז גם לכם יש טפשת מיזוגנית. תנחומיי.

אפקט הגימלאים

ברור שיש בעיה בסקרים: בבחירות הקודמות הם לא חזו את הגימלאים, בבחירות שלפניהן הם לא חזו את שינוי, וסביר שגם הפעם יש 5-10 מנדטים שילכו לאחת המפלגות שהסקרים מפספסים. השאלה היא רק מי המפלגה שתזכה במנדטים האלה.

באופן אישי אני חושבת שזו תהיה התנועה הירוקה (כתבתי את זה אפילו לפני שהיא נוסדה). המודעות הסביבתית עלתה מאוד בשנים האחרונות, גם בגלל אנשים כמו אל גור, וגם בגלל שפשוט הגיע זבל עד נפש (והמים, לעומתו, בזבל).

אם אפילו בשופרסל יש שקיות ירוקות  סביר שבכנסת תהיה מפלגה ירוקה.
אם דב חנין זוכה בשליש מקולות התל אביבים כשהוא רץ על הגל הירוק, ואם כשליש מהבלוגרים כתבו שהם בעד התנועה הירוקה  סביר שיהיה לה מספר דומה של קולות בכנסת (אולי לא זהה, אבל דומה כשליש מהשמאל).
אם כל כך הרבה אנשים שאני מכירה, כולל כאלה שלא נהגו להצביע, פתאום מחליטים להצביע לתנועה הירוקה  סביר שהיא הולכת להפתיע את הסוקרים.
אם תרצו אין זו אגדה.

אני לא אנסה לשכנע אף אחד לבחור דווקא בתנועה הירוקה (למרות שאני כמובן מצביעה לה). אבל אם יש עוד מישהו שמתלבט כי הוא לא בטוח שהם יעברו את אחוזי החסימה, אני מציעה שיזכור את אפקט הגימלאים: יש 5-10 מנדטים חדשים שסוקרים מפספסים, וסביר שהם ילכו הפעם לתנועה הירוקה.

מה הקשר בין אל גור והשלום?

קודם כל: ברכותי, אל! ולכל מי שעוד לא ראה את סרטו "אמת מטרידה" אני ממליצה לחפש אותו באימיול ולראות.

ועכשיו לעניין: אל גור מסביר מצוין איך אנחנו גורמים להתחממות כדור הארץ. אבל מה הקשר בין זה לבין השלום? הרי אנשים לא נלחמים רק כי חם להם בחצי מעלה יותר מהרגיל.

אז זהו, שכן. קחו למשל את דרפור. שנים חיו שם יחד רועים ערבים לצד חקלאים שחורים, והסתדרו בלי לטבוח זה בזה. אבל אז היתה שנת בצורת. ועוד אחת. ועוד שנת בצורת. וגם זו שאחריה. ופתאום אין מספיק מים ואין מספיק יבול, והחקלאים סוגרים את הגדר בפני הרועים, והרועים פורצים אותה בכוח. ופתאום מלחמה, ורצח עם, ולצידו רעב ופליטים ומעשי אימה.

הבצורת הממושכת בדרפור היא חלק מתהליך גדול יותר, שנובע מהתחממות כדור הארץ. ההתחממות גורמת להתמעטות הגשמים בצפון אפריקה וכתוצאה מכך להתפשטות המדבר לאזורים שקודם היו פוריים – כמו דרפור.

דרפור היא כנראה המלחמה הראשונה שהיא תוצאה ישירה של התחממות כדור הארץ. אבל מאחר שההתחממות נמשכת והתוצאות שלה מחמירות, סביר שהיא לא תלהיה האחרונה. מה יקרה כשאזורים נוספים יסבלו מבצורת למשך שנים? ומה יקרה כשאזורים אחרים יסבלו מסערות והצפות? מדברים היום על מיליוני פליטים ויותר – איך הם ישפיעו על הסדר החברתי במדינות שיקלטו אותם?

אז צדקה ועדת פרס נובל: התחממות כדור הארץ קשורה קשר הדוק לשלום ולמלחמות. מי שרוצה לעצור את רצח העם בדרפור ולמנוע את השואות שיבואו אחריו, חייב לדאוג להתחממות הגלובלית. וזה לא משהו שעושים (רק) בממשלה ובכנסת; כל אחד איתנו עושה את זה – כשאנחנו נוסעים במכונית, נהנים ממזגן, ואפילו מדליקים מחשב.

* * *

השכנים מרשימות מציעים כמה דברים שאפשר לעשות:

ירוקים וצבעים אחרים – תמונות מהשטח ביום הבחירות

פגשתי היום ארבעה אנשים שהצביעו לירוקים. בחיי. אני מקדישה להם את הרשימה הזאת, עם תמונות טריות מהיום.

 

 

לכל שאר הלא מצביעים

גם לי אין למי להצביע. אולי לא מהסיבות שלכם, אבל השורה התחתונה היא זהה: אין מפלגה שאני יכולה להצביע אליה בלב שלם או אפילו רק בחצי לב. אולי אפילו לא ברבע.

אבל יש כמה מפלגות שהייתי שמחה להצביע נגדן. אם היה אפשר להצביע בקול שלילי – להוריד קול מאיזושהי מפלגה – הייתי יכולה למצוא בקלות ממי לקחת את הקול שלי.

וכאן אני מגיעה לחלק המעניין: בעצם כן אפשר להצביע נגד. פשוט תחשבו על המפלגה שאתם הכי מתנגדים לה, ונסו להחליט מי ישפיע הכי הרבה בכיוון ההפוך לשלה. הצבעה בעדו תהיה הצבעה נגד אותה מפלגה.

נכון שזה לא נחמד. ונכון שהצבעת נגד כזאת תביא איתה בעיסקת חבילה גם דברים אחרים שאתם לא בעדם. אבל אם לא מצביעים בכלל, זה מחזק את המפלגות שאתם הכי מתנגדים להן – אותן מפלגות שהקול שלכם לא פעל נגדן.

לכן ביום שלישי בבוקר אני מתכוונת ללכת לקלפי ולא להצביע בעד אף אחד. במקום זה אני אסתכל טוב-טוב על הפתקים, אחליט למי מהם אני הכי מתנגדת, ואשים במעטפה את הפתק של המפלגה שתוכל להשפיע הכי הרבה כנגדו.

 

עדכון: שחר שמש מציע שיטה אחרת לבחור למי להצביע: להגריל פתק מבין המפלגות שאתם לא פוסלים אותן.

המוות שמרחף מעל ילדינו

הוא לוקח יותר מ-1000 נפש בשנה בגושדן לבדה – יותר מטרור, יותר מתאונות דרכים.
מאות אלפים אחרים אמנם לא מתים ממנו, אבל סובלים ממחלות ופגיעות שונות.
הוא סביבנו בכל אשר נלך, ביום ובלילה, בבית ובחוץ.
אנחנו לא רואים אותו, אבל הוא נכנס לנו לדם.
הוא תוקף את כולם –בלי הבדל דת, גזע ומין – אבל לילדים ותינוקות הוא מתנכל במיוחד.
הוא הולך ומתגבר, הולך ומתפשט.
הגיע הזמן שנקח אותו ברצינות.

כתבה במוסף הבריאות של "הארץ" על זיהום סביבתי

הצעת "חוק אוויר נקי לישראל"

הבלוג של חומסקי

נעם חומסקי, מחשובי הבלשנים והוגה פוליטי, פתח בלוג. בינתיים הוא כותב שם בעיקר על מדיניות ארה"ב, אבל בעתיד בטח יהיו דברים נוספים.

איך אומרים "האוהל האדום" בקלטית?

אני מקוה שזה יהיה טרנד: לקחת סיפור היסטורי מוכר ולספר אותו מחדש בזוית שונה לחלוטין – הזוית הנשית.

הספר ערפילי אבלון לוקח אותנו לעולמם של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, אבל הוא מספר את הסיפור מנקודת המבט של מי שהושתק ונרדף, מי שהושמץ עד כדי אי-לגיטימיות: מורגנה המכשפה, שהיא בעצם מורגיין כוהנת האלה.

כי מהי מכשפה? אשה עם כוח – כוח נשי, כוח שאין לגברים שליטה בו, ולכן הכמרים הנוצרים טענו שהוא בא מן השטן. כך הם הפכו את הכוהנת למכשפה ואת הכוח הנשי למעשי שטן.

מורגיין נולדה בסוף תקופה בה לנשים היה כוח, בה כוהנות האלה הכתירו מלכים, ובה אנשי השבטים הקלטיים קיימו פולחני פוריות מלאי תשוקה לאור הירח המלא. אבל הנצרות המתפשטת דוחקת את הדתות העתיקות, מדכאת את פולחן האלה, ומתייחסת אל קודשי הנשיות כאל חטאים.

הדיכוי הזה הוא לא רק דיכוי של הנשים עצמן, אלא דיכוי של החלק הנשי בתוכנו, חלק שעד היום קשה לרבים מאיתנו לתת לו ביטוי אחרי מאות שנים בהן הוא היה שקוע בערפילים.

הסופרת מריון צימר-בריידלי הצליחה לחבר קטעי מיתוסים עם עובדות היסטוריות ולפתוח שער דרך הערפילים בהם כוסו הסיפורים האלה בידי הנצרות של ימי הביניים. היא מגישה שחזור אמין של מה שיכול היה להיות הסיפור האמיתי, ונותנת לנו להרגיש קצת מרוחה של האלה האם-המאהבת-המכשפה.

כמו האוהל האדום (ותקראו את הסקירה של כרמל גם אם קראתם את הספר) זהו ספר נשים במובן הטוב של המלה: ספר שמעצים את האשה שבנו – האם, המאהבת, המכשפה.

סוגי עוצמה

פעם בשביל להשיג עוצמה היה צורך בכוח פיזי – שרירים, חיילים, נשק. "כל דאלים גבר". כך זה היה כשהגל הראשון של התרבות (המהפכה החקלאית) שטף את העולם.

אחר כך בא המהפכה התעשייתית ושטפה את העולם בגל שני של תרבות: התרבות המודרניסטית. הגל הזה העלה למרכז הבמה סוג חדש של עוצמה: עושר.

ועכשיו אנחנו בעיצומו של הגל השלישי: מהפכת המידע. בגל הזה עולה קרנה של עוצמה מסוג שונה: הידע.

זוהי, על רגל אחת, תמצית הספר "מהפך העוצמה" של אלבין טופלר. כמובן שהוא לא פשטני כפי שהצגתי את הדברים, ושיש חפיפה בין הגלים ושכל סוגי העוצמות מופיעות במידה כזאת ואחרת בכל תקופה. אבל עדיין, הוא רואה רק שלושה סוגי עוצמה: כוח, עושר, וידע.

האמנם?

אני תוהה אם יש עוד סוגים של עוצמה. למשל, מה לגבי גנדי? לא רחבעם זאבי, אלא האיש שהביא לשחרור הודו מהשלטון הבריטי. באיזו עוצמה הוא השתמש כנגד הבריטים? לא נראה לי שניתן להכניס את מה שהוא עשה לשלושת סוגי העוצמה של טופלר, כי לא היה לו כוח צבאי, לא היה לו כסף, ולא היה לו ידע עדיף על זה של הבריטים. איך קוראים לעוצמה שהוא השתמש בה?

האמהות הן לא חד-הוריות

לויקי כנפו יש שני הורים, כמו גם לחברותיה. מי שיש לו רק הורה אחד, מי שאין לו אבא בחייו, אלה הילדים. וזה לא סתם דקדוק לשונאי, אלא הבחנה מהותית: הקצבאות והתמיכות למשפחות חד-הוריות הן העזרה שכולנו מגישים לילדים שאין מי שיעזור להם. הקיצוץ בקצבאות פוגע קודם כל בילדים.

אז כשמדברים על חד-הוריות ועל כמה ואיך לקצץ, כדאי לזכור שזה לא מאבק של קבוצת נשים שדואגות לעצמן, אלא מלחמת הצלה לילדים שכבר אין מי שידאג להם. במקום לדבר על הכבוד של האמהות, בואו נדבר על המחוייבות שלנו כחברה כלפי הילדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: